הזַרְמָן

רוגע הוא עניין יחסי. לכל אדם יש סף עצבים משלו לסיטואציות מרגיזות כמו תור ארוך בקופות הקולנוע, או אובדן טלפון לכמה רגעים בטרם הוא נמצא בחדר אחר. אדם שנמצא בחברת אנשים מתוחים ממנו, עשוי להראות להם מתון כנזיר בודהיסטי במצבים כאלה. אך אותו האדם, שימצא בחברתו של הטיפוס הזַרְמָן, עוד בטרם יספיק לבטא את קוצר רוחו במילים, יקדים הזַרְמָן להגיד לו, "תירגע, אחי, תזרום."



הזַרְמָן יגרום לחבריו להרגיש כאילו הם מתוחים ועצבניים יותר ממה שהם. זאת ככל הנראה ההשפעה ההפוכה לזו שהוא התכוון אליה, אך היא פועל יוצא של תביעותיו. אף אחד לא מציית כשפוקדים עליו "תירגע!", הוא לכל הפחות משתתק. מה גם שבני האדם כולם חשים מידי פעם קוצר רוח, שעמום, רוגז וחשש בריא, אבל בחברתו של הזַרְמָן, רגשות אלה נמצאים תחת זכוכית מגדלת וביקורת. עושה רושם שבחברת הזַרְמָן, רוב הרגשות האנושיים מוקצים מחמת המיאוס, ונותר רק רגש אחד ראוי: הזרימה.


בלוג טיפוסים הזרמן מיכל פיטובסקי

מתוך האוסף הדיגיטלי של ספריית ניו יורק


אך מהי אותה זרימה? מאין שפכיה נובעים, ויותר חשוב, לאן הם לבסוף נשטפים? הזַרְמָן מבקש מאתנו להרפות מכל אותן שאלות לוחצות, כי אין בהם טעם. אנשים שעסוקים בהן אינם שלווים, ואינם מקבלים את אי הידיעה שכרוכה בקיום. יש בזה גרעין של אמת, אך מי שמבלה די זמן בחברת הזַרְמָן מגלה במוקדם או במאוחר שהזַרְמָן איננו מרפה לגמרי, הוא מזרים. מסתבר שהזַרְמָן מתכוון בתביעותיו רק לדבר אחד: תזרום איתי. הוא לא תמיד מוסיף את המילה השנייה, אבל היא תמיד שם. במסווה של רוגע, הוא למעשה מבקש ממך שלא תציק לו עם עצמך, ותשתף עמו פעולה באופן מוחלט. הוא בעצם מי שמתוח ולחוץ, מי שכל ביטוי של פחד, כעס ואפילו עצמיות בקרב אנשים בסביבתו מוציא אותו משלוותו, עד כדי כך, שהוא חייב לתבוע מהם להירגע. לא פלא, אם כך, שהזַרְמָן ילך תדיר לסדנאות וסמינרים, ילמד תורות, שיטות ושטויות, כיצד לעשות את אותו הדבר שהוא מצפה מכל השאר.































עקבו אחרינו

הטיפוס האחרון
תגיות
No tags yet.
RSS Feed
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Instagram Social Icon